1800550 obox
סיפורים
אורות תעתועים - סיפור בהמשכים
פרק א
בוקר
הישיבה בה למדתי שכנה במרכז העיר אזור צפוף במיוחד.
מתחם של מספר בניני מגורים סמוכים שהוסבו בזריזות לשימוש אחר, משום מה ישיבות מוצאות תמיד מקורות כספיים לרכישת בנינים, אך העיצוב הפנימי אינו נתפס אצל מנהליהם כמטרה חשובה, עקב זה השיפוצים לא היו מתוכננים ולא יסודיים, סך הכל שברו קירות יצרו חללים וסיידו את הצלקות שנותרו על הכתלים החשופים.
הישיבה השתכנה באזור בעודו נושא גוון כפרי למחצה, אך ההתפתחות המואצת גרמה לכך שהמתחם היה מוקף כולו בבניה אורבנית, בניני קומות נסקו אל על, וכבישים סואנים סביב עטפו כחגורות שחורות מפותלות, האזור כולו שינה את פניו.
אך הישיבה עצמה הייתה כאי של שלווה בינות גלי צונאמי שוטפים.
הבנינים יצרו כמין ריבוע ובמרכזם חצר מגודרת בחציה גדר נמוכה, ומעליה תימרה שרשרת עצים שהצילו על היושבים תחתם.
אהבתי להשכים ולשבת על ספסלי האבן העתיקים למרגלותיהם, לחוש את צינת הגרניט גם בבוקרו של יום קיץ.
רחבת החצר הייתה שקטה עדיין, והכל טמן בחובו צפייה ליום החדש, יום חדש שעדיין לא התקלקל בויכוחים או מתחים ובאכזבות למיניהם, יום חדש השייך בנתיים כולו אלי.
הייתי יושב וחושב על עולם ומלואו, מקשיב לאוושת העלים הלחלוחיים מטל הלילה.
ומתמכר לעונג שבהאזנה למנגינת הציפורים, עוצם עינים ונהנה מתחושת הצימרור הקל שהייתה חולפת בגווי.
המשגיח שעבר פעם בשעת השכמה הבחין בי, המחשבות פשוט נשפכים ממך הוא חייך אלי במפגן ידידות, בחיי היום יום כמעט ולא היה לנו שיח ושיג, הוא מצידו לא היה לו על מה להעיר לי, אני מצידי לא טרחתי לנסות ליצור עמו קשר, והדבר קצת חרה לו, הוא ניסה לנצל את שעת הכושר במה אתה מהרהר הוא שאל בטון אבהי, שום דבר מיוחד עניתי לו ברטינה בלתי מורגשת על ההפרעה הבלתי צפויה.
לא כדאי לך לנצל את הזמן לעיון בספר מוסרי כהכנה לתפילת שחרית הוא הקשה, הנהנתי במבוכה, למזלי הוא לא לחץ עלי יתר על המידה, סור לחדרי כשיתחשק לך כבר אמצא לך ספר שידבר אליך, המהמתי הבטחה לא ברורה, לא היה לי שום כונה להיכנס לקיטונו, בליבי רגזתי עליו גם כבר משגיח זה, האם אין תפקידו להבין את נפש הבחור, והאם אין הוא מסוגל להבין שכל מה שברצוני זה פשוט לחוות שלווה בתחילתו של יום, למה שאמיר שעת קסם זו כשאור השמש הבתולי עולה בעיון בספר כלשהו, ועוד בספר מוסר, מעודי תיעבתי ספרי מוסר למיניהם, אבל עכשיו לא רציתי לקרב אפילו לד' אמותיהם מחשש שיגזלו את שעתי היפה. איזה אדם מצומצם המשגיח הזה.
אבל הפרעה זו בודדה הייתה, לרוב הייתי יושב עד שמחדרי הפנימיה נישאו קולות הבחורים שתפקידם להעיר את חבריהם לתפילת שחרית.
דומה שבחורי ישיבה באשר הם יש להם ברית אחווה עם מיטותיהם, הפרידה מין המיטה בבוקר דומה להם כקריעת ים סוף, על המעוררים היה לנקוט בשיטות שונות ובטכניקות מעוררות התפעלות, בכדי לשכנע אותם להפרד ממצעם.
ובימים לא מועטים החזן עטוף בטליתו ליד העמוד היה מוכן ומזומן להתחיל "הודו" אך למול הספסלים הריקים המשגיח היה מסמן לו בתנועה נרגזת להמתין, ובמורת רוח היה מטפס בעצמו עטור בתפיליו לשלוף את היושנים ממיטותיהם.
היה זה מחזה מבדח לצפות בבחור מפוז'ם שעיניו סגורות בקורי שינה דביקים מנפנף בידו "משה תפסיק להציק לי" בעודו מדמה שהמעיר הקבוע ניצב לידו וטורח להקיצו.
ואז באחת חדרה למעטפת השינה האטומה שאפפה אותו ההכרה שקולו השקט של המשגיח הוא הדובר אליו, באווחת בהלה הוא מזנק מהמיטה ולא אחת שפך את קערת המים המוכנה לידו.
חסידי המשגיח בישיבה סיפרו בהתפעמות על המקרים בהם הורה המשגיח לבחור שטרם נטל את ידיו להשאר במיטתו, בעוד המשגיח הלך למלאות את הנטלה.
אמנם המספרים רצו להצביע על מידותיו התרומיות וענוותו של המשגיח, אך בכל מה שנוגע אלי נותרתי אדיש לא נמניתי על חסידיו של המשגיח ומעשים מעין אלו לא דחפו אותי אל זרועותיו, צפיתי פעם בהתרחשות מעין זו, ופני הבחור אדמו מבושה, חשבתי שאולי היה עדיף לוותר על הסצינה החינוכית. אך באמת באותם רגעים כשקולות המעוררים ניסרו את השלווה ששררה מסביב, תהיתי מה היה על המשגיח לעשות, התנגדות פנימית צפה בקרבי לשיטת חינוך בה יש צורך להעיר את הבחור ולגרור אותו לתפילה יום אחר יום, מעולם לא הבנתי את אלו המכורים לשנת בוקר מאוחרת, את הדוחים את המפגש עם השחר העולה, חשבתי שהם נמלטים מההתמודדות מהיום החדש, מהאתגרים שהוא יציב לפניהם.
מחנך ראוי לשמו צריך להעניק לחניכיו אומץ וייעוד לקראת השחר החדש, לגרום לו שמעצמו יהיה המחליט לקום, ולא כמעשה של הכרח תוך התנתקות ממיטתו החמה.
אך כשהעזתי פעם בשעת ויכוח קבוצתי לשטוח טענותי מול חברי, הם ביטלו זאת מכל וכל, אל תהיה לנו פילוסוף בגרוש התאחדה לה הדעה הכללית, בחור צעיר אוהב לישון בבוקר כי זה פשוט טוב, בדיוק כמו שהוא מיטיב את לבו בארוחה דשינה, ואם אינך מבין מה טיבו של התענוג להתכרבל בשמיכה ולהתגונן מול השחר המפציע, יתכן בהחלט שבך קיימת בעיה הזקוקה לטיפול דחוף, הם עשו לי טובה כשהסכימו שלבעיה מעין זו המשגיח אינו הכתובת הנכונה. כך הם המשיכו לישון, ואני המשכתי להרהר לי ולחלום בהקיץ על הספסלים ברחבה.
אהבתי את חצר הישיבה בשעות של הנץ החמה.