1800550 obox
סיפורים
מנה חמה - סיפור בהמשכים
פרק כא
שייקה ישב במרפסת ביתו ושמע קולות מסלון הבית,
-אורחים, שייקה גש לסלון, ביקשה אמו.
-שייקה נכנס מבויש לסלון ו..
-וואוו, מורן איך גדלת!!! שייקה הביט בה מהופנט לא האמין איך היא גדלה, זכר אותה בגיל 10 משחקת כדורגל עם כל ילדי השכונה.
-שייקה, גם אתה השתנתה!! מה נשמע צודיק??
-שייקה הסמיק, אני צדיק איזה מחמאה... תודה, איך בתיכון ומה קרה נזכרתם בנו??
-אמא שלי הייתה חרדית, לפני שבוע היא סיפרה לי זאת.
-את רצינית?? אמא שלך הייתה חרדית?? כלומר, מה היא עושה ללא כיסוי ראש ומסתובבת עם מכנסיים??
-זהו, משבוע שעבר שהיא סיפרה לי היא שקעה במחשבות על עברה ונזכרה בכל מה שהיא ספגה מימי ילדותה וזה הכה בה, היא מיאנה להתנחם על כל השנים שעברו עליה ללא תורה ללא צניעות, ועל כל ההוללות וחטאיה.
-שייקה כמוכה הלם בהה בה, הוא לא האמין.. תמיד זכר את מורן ומשפחתה בתור משפחה שמאלנית אנטי דתית ופתאום מתחוור לו שהם בדיוק היפוכו.
-הוא מייד הבהיר לה שאין מה לעשות, מה שהיה היה.. הגלגל לא יחזור לאחור מה שכן אפשר לעשות זה לחזור בתשובה ותשובת המשקל!
-מה זה תשובת המשקל?? שאלה מורן ושתתה בצמא את דבריו.
-לדוגמא, היא הייתה חילונית במידה והיא תחזיר אותך בתשובה זה נקרא תשובת המשקל. והמשיך, את רוצה לחזור בתשובה??
-מורן לא מצאה מילים איך להסביר לו שזה קשה. אך שייקה פתח מדרשים וסיבר אוזניה במאמרים בגדולת מי שמאמין באלוקים וחיי הנצח מנגד קרא לה מדרשים על עונשו של אותו אדם שיודע שיש אלוקים ולא מקשיב לתורתו.
-שייקה, אפשר לצאת לבחוץ? נדבר שם.. יותר מרחב!!
-בשמחה, שייקה עטה את מעילו ויצא מן הבית לצידה של מורן.
-שייקה, אני לא יודעת איך להתחיל להסביר לך את מה שמתחולל בי, אני מרגישה איך שאני מתנדנדת מצד אחד לשני, אני כרגע התרגלתי לחיים החילוניים, אני שמחה בחיים אני נהנית, יוצאת.. ושלמה עם עצמי, מאידך, אני גם יודעת שיש אלוקים למעלה והוא מסדר את מסלול החיים.
-מאיפה את יודעת שיש אלוקים?? שאל שייקה..
-ראשית אני מרגישה את זה בתוכי, יש ניצוץ שכל פעם שמדברים על יהדות נדלק ובוער בתוכי, ולכן כרגע אני משוחחת איתך.
-את מוכנה לקבל על עצמך כמה דברים??
-מורן חככה בדעתה, להתחייב היא פחדה אך לעומת זאת היא רצתה להוכיח לשייקה שיש לה חוט שדרה והיא מסוגלת לעמוד בדבריה, ולבסוף החליטה, כן.. אני מוכנה..
-את מסוגלת לשמור שבת??
-זה יהיה מאוד קשה ואני מפחדת להיכשל, מה עליי לעשות?? מורן עמדה קרועה נפשית ממולו.
-"כל ההתחלות קשות", שמעת על מושג זה?? שאל שייקה בנועם.
-כן, שמעתי את זה מספר פעמים בהקשרים שונים.
-אז תדעי שזה דבר מאוד אמיתי, התחלה טובה תמיד קשה.. קחי דוגמא מזמרים, בתחילת דרכם אף אחד לא מכיר אותם כולם צוחקים על איך שהם שרים ועל שיריהם עד שמגיע שיר לרדיו, יוצאת להם הנשמה. ולאחר מכן, את רואה אותם על הבמה מאושרים, זה כלל לכל החיים "החיים הם כמו אופניים- אם קשה לך סימן שאתה בעליה" תסמני לך גדרים, תעשי לך סייגים.. ותציבי לך גבולות. זה ייתן לך סיפוק עצמי עצום, את תרגישי פתאום איך את שווה משהו ואת לא סתם אחת.
-מורן השפילה מבטה חששה להיתקל בעיניו של שייקה,
-הוא כל כך נכון ואמיתי, חשבה בליבה. והחליטה לשפוך לפניו את כל סודותיה. והתחילה..
-לרצון שלי לחזור בתשובה היה בסיס, זה קרה יום אחד ישבתי על החוף עם חבר שלי וחברה וראינו שתי בחורי ישיבות בגילך ולבושים כמוך הם דיברו איתנו על משמעות החיים מכל הזוויות האפשריות ואני ראיתי מסקנה אחת ברורה כשמש.
-"יש אלוקים"... באותו רגע שהם סיימו לדבר כבר חרטתי זאת בתוך הלב הפצוע שלי. רציתי מאוד לשמור קשר עם אותם בחורים, רציתי לחזור בתשובה ומחתה דמעה סוררת שגלשה במורד לחייה.. הם יצרו איתנו קשר בגלל שחבר שלהם נחטף.
-שייקה, כמו חוט מתוח הזדקף ושאל שוב, מי נחטף תספרי לי בפרוטרוט.
-חבר של אותם הבחורים נחטף ע"י חבורה של רוסים בגלל שהוא דיבר יותר מדי על בחור בשם קובי.
-את מתכוונת קובי קניג!!
-צווחה נמלטה מפיה, קניג????
---------------------------------------------------------------------------------
-אלן הביט בראי ובבואתו נשקפה ממנה, הוא סידר את העניבה, פרפקט! קרא בקול.. הוא היה לבוש בקפידה שאפיינה את מעמדו, הוא נסע ברכב שממשלת ישראל מימנה לו לישיבת "עמל התורה", הוא צפר מספר פעמים ואלירן רץ לעברו שיוסי ושייקה בעקבותיו.
-מה כל אלה?? שאל אלן..
-אלן, אלה חבריי הטובים מהישיבה, ואני רוצה שהם יבואו איתי ביחד למשפט,
-אלן לא רצה לאבד זמן ושאל, אתם מאורגנים חבר'ה??
-כן, ענו במקהלה..
-אז נוסעים... הם סגרו את הדלתות, חגרו חגורות ושקעו בשינה במהלך הנסיעה.
-הגענו, לקום ילדים!! אלן העיר אותם.
-ילדים, יפה... צחק שייקה למה לא, תינוקות ומתח את קורי השינה מעיניו.
-הם עברו את הבדיקות בכניסה למסדרונות המפותלים של בתי המשפט ונכנסו...
-אלן הקריא בקול את מספר אולם הדיונים שהוא הוזמן אליו 3122 איפה זה?? שאל עובר אורח...
-ההוא הצביע על חדר בקצה המסדרון.
-אלן וכל השיירה הזדנבה אחריו.. 3123 הנה זה פה!! ופתח את הדלת.. צעקות רמות נשמעו בתוך, וואיי הנה קובי ואבא שלו אלי, שייקה צעק..
-אלן הסתובב ושאל איך קוראים לאבא??
-אלי קניג, למה??
-אלן חייג לד' מהשב"כ באותו רגע...
---------------------------------------------------------------------------------
-מאיר ישב בספסל האחורי באוטובוס האוזניות היו דבוקות לאוזניו היה שרוי בעולם המוזיקה ולא שם לב למתרחש מצדדיו.
-באמצע הנסיעה מאיר חש בבחילה שמטפסת במעלה גרונו הוא ניסה לדחותה אך היא בשלה.
-בתחנה הראשונה שהזדמנה לו ברחוב השומר, ירד מהאוטובוס וניסה לעצור מונית תוך שהוא נושם עמוקות כדי להפיג את רגש ההקאה.
-הוא צעד לקיוסק שנקרה בדרכו וקנה פחית קולה, ביציאתו מן הקיוסק הבחין בחלי מעברו השני של רחוב השומר, לא נעים לצעוק בקול חשב,
-הוא חצה את הכביש מבלי להסתכל לצדדים, רכב שנסע במהירות מטורפת פגע בו, הוא עף למרחק שתי מטרים. הכרתו נאבדה ממנו.
-הוא פתח את עיניו לאחר מחצית השעה, המון אנשים התגודדו סביבו. וניסה להיזכר מה קרה, הוא נזכר איך הרכב נכנס בו וברח מהמקום.
-כמעט כלום לא קרה לי, שתי שריטות טיפה עמוקות, והחליט ללכת.
-האמבולנס שבא למאיר טיפה הבהיל אותו, ויותר הבהיל לראות איך כולם נועצים בו מבטים, הוא התבייש להיות ה "ההצגה" של רחוב השומר, ילדים מאחוריו התלחשו ורבו ביניהם מי ראה אותו נופל ראשון. כל כך רצה לתפוס את רגליו ולברוח הרחק, הרחק מכל השאון והבלגן. אך רגליו נפצעו ולא יכל ללכת.
-מזווית עיניו הבחין בחלי שמתבוננת בו בדאגה מהולה בכאב, הוא קרא לה לבוא אליו.
-חלי עמדה על מקומה ולא הלכה אליו. הרבנית גולד מהסמינר גם נכחה.
-מאיר שלא הבחין ברבנית קרא לחלי בקול,
-חלי החווירה ונסה מהמקום. תוך שהיא משאירה את מאיר בודד עם צוות האמבולנס.
-יללות האמבולנס הדהדו בקול רחבי רחוב השומר שמאיר נמצא בתוכו.
-חלי הסתכלה איך שהאמבולנס מתרחק ועיניה כלות, הכל בגלל הרבנית גולד התמרמרה בתוכה.
@
-שבוע אחר התאונה מאיר קם בבית חולים וקרא לאחות,
-כן מאיר, מה בפיך היום? שאלה האחות בסוג הרחמים שמייחד אך ורק את הרופאים והאחיות.
-אני מרגיש מצוין, ואני יכול ללכת, כבר ניסיתי.. תירץ את השאלה שעמדה בפיה של האחות.
-אם ניסית, בוא תנסה גם עכשיו, אני רוצה להיות בטוחה בזה. מאיר קם בכבדות שהסגירה את כאביו העצומים והתחיל לפסוע לאט לאט, כמו תינוק שצועד פעם ראשונה, הוא מעד וכמעט נפל אך האחות התכוננה גם לזאת ומייד בלמה את נפילתו.
-בפתח החדר עמדה חלי, דוממת, מובכת, נסערת.
-דמותו השברירית של מאיר נגעה לליבה, נורה מרצדת שפתאום נכבתה עזרה לה להסתיר ולכלוא את דמעותיה.
-מאיר המשיך בתרגוליו וחלי יצאה מן החדר עלתה בכבש המדרגות והחלה לפרוץ את סכר הדמעות. איש לא ראה אותה, לבד עם עצמה בכתה הוציאה את כל המעיק עליה, אזרה אומץ ונכנסה שוב לחדרו של מאיר.
-היא עמדה שוב, נחה על משקוף הדלת מחכה שמאיר יבחין בה.
-מאיר התעסק עם משחקי המחשב שבית החולים הביא לו, והסכים שבית חולים זה גם אטרקציה לא קטנה.
-חלי התעטשה, אפצ'ייי.. מאיר הסתובב וראה את חלי מביטה בו במבט חלול, שתי דקות עיניהם דיברו.
-חלי, למה את נראית ככה? חתך את הדממה.
-מאיר, איך אני נראית? חששה שמא פניה עדיין ספוגות דמעות.
-רחלי, את נראית נורא סוערת וקרה, מה קרה?
-אממ.. כ.. כר.. רגע באתי לבקש את סלי.. ס.. ליחתך.
-רחלוש, אני לא מבין מה הולך כאן? על מה את מבקשת סליחה?
-על זה שבאותו היום שנדרסת לא באתי לדבר איתך, לא באתי לדבר איתך ולחזק אותך, היית זקוק לזה.
-לא קרה כלום מותק, כלום לא קרה. אל תבכי בקשר לזה, לא יכולת לבוא ואני דן אותך לכף סחוג צחק.. והפשיר את האווירה.
-מאירקה, המחנכת שלי הייתה שם ולכן לא יכולתי להגיע!
-איך המחנכת שלך? מתחשבת בך ובכיתה או שבאה ללמד והולכת??
-גועל נפש של מחנכת, דואגת שכיסה יתפח ואנחנו נשאר איך שאנחנו, נדעך באותה נקודה שהתחלנו את השנה.
-חלי הרגישה מחטים בגבה, ההרגשה שמישהו מתבונן בך מאחור.
-סובבה את ראשה, מהההההה????
-חלי כמעט איבדה את הכרתה הרבנית גולד עמדה שלובת ידיים ממולה והביטה בה כמי שדג שמן עלה ברשתו..
@
-למחרת בבוקר חלי יצאה לכיוון התחנה היא המתינה לאוטובוס שייקח אותה לסמינר.
-היא התיישבה ליד שירה בנסיעה ושוחחו בערנות, והחליטה לספר לה מה שקרה אמש.. ופתחה.
-שירה, יש לי משהו לספר לך אך אבוי לנפשך אם זה עובר הלאה, בסדר?
-כן, מה קרה רחל, מדוע את חיוורת?
-אני לא חיוורת, אני לא מרגישה טוב, ובקיצור. אתמול הלכתי לבית חולים לבקר את מאיר, זה שממנו הפלאפון שביד שלך. ובבית חולים דיברנו שעה ומחצה אני מסתובבת וגולד הכלבה הזו עמדה שם מביטה בי כמו אריה שמחכה לטרפו.
-ומה קרה אז? דיברתן??
-איזה דיברנו, היא כתבה משהו ביומנה הנצחי והלכה למיטה של אחותה, שהייתה באותו חדר.
-טוב, הגענו לסמינר חלי, תשכחי ממה שקרה ותכנסי רגיל, מה שיהיה יהיה.
-וואט אבאר.. אני מוכנה למות.
-חלי נכנסה לכיתתה מהוססת קמעא, הרבנית גולד קראה לה.
-רחל, הרב יחיאל ממתין לך בחדרו.
-היא יצאה מהכיתה שפניה מכורכמות, וצעדה בצעדים כושלים לחדרו של מנהל הסמינר.
-היא נכנסה לחדר, ושאלה ללא מורא שהיה טבוע בכל בנות הסמינר, מה כבוד הרב?
-אני רואה שיש צדקניות בסמינר שלנו.
-אולי הרב, אבל למה הרב זימן אותי לחדרו? שאלה שכולה לחוצה.
-רציתי רק להודות לך על המצווה שעשית ששמחת לב בחור ישיבה בבית חולים.
-חלי התאבנה על מקומה, היא לא האמינה למשמע אוזניה, חשבה כי חושיה מתעתעים בה. ואמרה לרב,
-כן, זה בחור שנדרס לידי ולא יכולתי לעמוד מנגד שהוא במצב כזה, אז הלכתי מטעם עצמי לעודד אותו.
-יפה מאוד, ישר כח צדיקה, לכי ללמוד... בהצלחה, ואם יש משהו לא בסדר תמצאי בחדר זה אוזן קשבת.
-תודה הרב, היא יצאה מהחדר שבת צחוק נסוכה על שפתיה, המזל אוהב אותי חייכה לבבואתה שנשקפה אליה מהמעיין שנמצא בחצר הסמינר לא היה לה חשק להיכנס לשיעור, אז היא נשארה בגינה רבע שעה, לאחר מכן חזרה לכיתה מחייכת.
@
מאיר שיחק בפלייסטיישן החדש של הבית חולים את "ניד פור ספיד" ושמע צלצול, החליט להתעלם זמן מה, אם צריכים אותי יתקשרו שוב, אכן, התקשרו שוב.
-חלי מחייג אליך-
-באותו רגע שבא ללחוץ על "סנד", שתי שיחות שלא נענו.
-איזה פדיחות, היא תחשוב שאני לא מעוניין לשוחח איתה, הוא ניסה לחייג.. אך לא משארה לו יתרה.. הוא חיסל את הביג טוק על שטויות והצטער..
-קולו של ג'סטין טימברלייק נשמע ממכשירו הוא רצה לבדוק אם זו חלי מחייגת שוב,
-חלי מחייג אליך-
-הלו, חלי מצטער שלא עניתי.
-זה בסדר מותק.. תראה אני באה אליך גם היום ומדברים יש לי אישור מהסמינר אל תשאל מה קרה היום.
-לא אשאל, וצחקק אל הפומית. אז מתי את באה?? שאל מאיר
-בארבע וחצי אני אצלך..
-דלת החדר נפתחה בחריקה וחלי עמדה שם..
-ברוכה הבאה חלי, הגעת בדיוק בזמן!
-נכון, אני מדויקת, השוויצה חלי. באתי לספר לך על הפדיחה שקרה לי עם אחיך.
-וואלה, מה קרה??
-ראיתי אותו בחתונה של אחי וחשבתי שזה אתה אז התחלתי לדבר איתו והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו.
-מגניב, אני ידבר איתו היום.
-ובאתי בשביל עוד דבר מאירוש, אתה מוכן להקשיב לי??
-כן, אני יקשיב לך מתוקה..
-היום אבא שלי יגיע, הוא משגיח בישיבה מפורסמת, היכן שאחי לומד והוא יסדר לך מקום לימודים, אולי אפילו אצלו בישיבה.
-איך קוראים לישיבה?? שאל מאיר כדרך אגב..
-"עמל התורה"..
-תחזרי שוב, "עמל התורה"?? אחי לומד שם וגם אני בעבר למדתי שם..
-אז אתה מכיר את אבא שלי??
-אבא שלך העיף אותי מהישיבה, את זוכרת את אותו היום ששוחחנו? שמכרתי לחברה שלך את המכשיר... (פרק י"ב)
-כן, אני זוכרת.. אני מצטערת, היום הוא יבוא ואני יציב לו אולטימטום שיקבל אותך לישיבה.
-סומך עלייך חלי.. להתראות.
-להתראות מאירושלי הצדיק. ויצאה מהחדר..
-איזה צדיק איזה שטויות, בעז"ה אהיה צדיק.